המצבעות המאוחדות נתניה בע"מ ואח' נ' אבו עראר

החלטה

1.בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקש ביום 5.11.13, בהעדר הגנה.

מאחר ואין מחלוקת כי כתב התביעה הומצא למבקש כדין, המדובר בבקשה המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, במסגרתו בוחן הוא הן את הסיבה למחדל שהביא להעדר הגשת כתב הגנה והן את סיכויי ההגנה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה (המבקש נמנע מהגשת תשובה לתגובה על אף החלטתי מיום 7.1.14 המאפשרת לו לעשות כן), וכן עיון ביתר החומר הקיים, לרבות כתב התביעה על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, הן בהעדר נימוק למחדל וחשוב מכך, בהעדר סיכויי הגנה.

2.המדובר בתובענה להשבת הסך של 24,634 ₪, אשר הועברו בשוגג ע"י רשות המיסים ישירות לחשבון הבנק שמנהל המבקש בבנק דיסקונט בסניף דימונה, זאת בשל טעות קולמוס שנפלה בדיווח שהעבירה המשיבה 1 לרשות המיסים בכך שציינה בדוח בטעות את מס' הסניף בדימונה (649), תחת ציון מס' הסניף בנתניה (647) שם מנוהל חשבונה, וזאת שעה שמספרי החשבונות של הצדדים (המנוהלים כאמור בסניפים שונים), הינם זהים.

השתלשלות העניינים, שסופה בהעברת כספים בשוגג לחשבונו של הנתבע, ראשיתה בהגשת דיווח המס השנתי של המשיבה 1, באמצעות המשיב 2, רוה"ח מטעמה, עבור שנת 2011, לרשות המיסים. לאחר שנבדק הדוח נתקבלה החלטת הרשות כי מגיעים למשיבה 1 החזרי מס בגובה 24,634 ₪, והודעה על כך נשלחה למשיבה 1.

עוד במסגרת הגשת הדוח, ובטרם בוצעה הבדיקה, נדרשה המשיבה 1 לציין בדוח את מספר חשבון הבנק שלה, כמקובל. אלא, שלמרבה ביש המזל, ציין המשיב 2, שהגיש כאמור את הדוח עבור המשיבה 1, את מספר חשבון הבנק בצירוף מספר סניף שהינו מספר הסניף בדימונה, תחת ציון מספר הסניף בנתניה, טעות אשר נבעה מהדימיון בין המספרים.

כאן יצוין, כי כפי שהסתבר למשיבים בדיעבד, נוהג בנק דיסקונט להשתמש במספרי חשבונות זהים בסניפיו השונים כאשר הגורם הנותר כמבדיל ביניהם הינו מס' הסניף (יוער כי הבנק ציין בתשובתו לפניית המשיבים המצורפת לכתב התביעה כי לדידו מס' הסניף הינו חלק בלתי נפרד ממספר החשבון).

בשל נוהג זה, נוצר מצב בו חשבון הבנק של המשיבה 1 נשא את המס' 23012, אולם בסניף נתניה שמספרו 647, וחשבון הבנק של הנתבע נשא את אותו מספר: 23012, אלא שהינו מצוי בסניף דימונה שמספרו 649.

למעשה, מחמת הטעות ציינו המשיבים בדוח את מספר החשבון של הנתבע, ולפיכך פעלה רשות המיסים להעברת הזיכוי לחשבונו של הנתבע. כל זאת בשל טעות בספרה אחת.

המשיבים מצרפים לכתב התביעה את ההודעה על ביצוע החזר המס, המופנה אכן לסניף בדימונה, ואת התכתובת לגורמים השונים אשר ליוותה את ניסיונותיהם להשיב להם את כספם.

3.בקשת המבקש נעדרת כל נימוק, הן לעניין הסיבה למחדל והן לעניין סיכויי ההגנה.

המבקש מצרף לבקשה את תצהירו ואת תצהיר רוה"ח המנהל את חשבונותיו, ואולם, גם בתצהירים לא מצוי נימוק של ממש לאי הגשת כתב הגנה, ואף לא נלמדים מהם סיכויי הגנה.

המבקש אינו מכחיש בתצהירו את גרסת המשיבים, הנתמכת באסמכתאות ברורות, וכל שטוען הוא כי הוגשה בקשה מטעמו להחזרי מס באותה תקופה בה הועבר הכסף לחשבונו וכי כשקיבל את הכסף לחשבון יצר קשר עם רוה"ח מטעמו וזה אמר לו כי "כנראה" (כלשון המבקש) מדובר בהחזר מס עבורו.

בתצהיר רוה"ח מטעם המבקש מציין רוה"ח בלאקוניות כי "... (ו)כאשר הועבר לחשבונו סכום הכסף משלטונות המס, התקשר אלי... ואני אמרתי לו שכנראה זה החזר מס שמגיע לו בעקבות הבקשה שהגשתי עבורו."

לבקשה לא מצורפת כל אסמכתא בדבר הגשת בקשה להחזרי מס עבור המבקש, ובוודאי שלא אסמכתא בדבר זכאותו להחזר בסכום שהועבר לחשבונו. תצהירי המבקש ורוה"ח לאקוניים כאמור ועל אף שנרמז בהם על אפשרות כי המדובר בהחזר השייך למבקש, לא רק שהאמור אינו נתמך בדבר, אלא שהרמיזה נותרה בגדר זו בלבד, שכן המבקש נמנע מהצגת טענה ברורה ומפורשת בעניין, ולמצער הצגת אסמכתא בדבר ניסיון לבדיקת הטענות המופנות כנגדו. זאת, יש לזכור, על אף ההזדמנות שעמדה לרשותו להבהיר טענותיו לנוכח תגובתם המפורטת והבהירה של המשיבים, באמצעות הגשת תשובה.

באשר לטענה המרומזת אף היא כי המבקש מעוניין באפשרות צירופם של נתבעים נוספים, הרי שככל שלא עומדות לו טענות הגנה ראויות, אין מקום לביטול פסק הדין רק מאחר והמבקש סבור כי ישנם גורמים אחרים ו/או נוספים החבים כלפי המשיבות, ואף לא לשם הגשת הודעת צד ג', והוא כמובן רשאי למצות זכויותיו על פי כל דין.

4.מכל המקובץ, עולה כי על המבקש החובה הברורה להשיב כספם של המשיבים, כפי שחויב לעשות במסגרתו של פסק הדין ולפיכך, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

הליכי הוצל"פ ישופעלו.

המבקש ישלם הוצאות המשיבים בגין הדיון בבקשה בסך כולל של 1,500 ₪.